חלב דל לקטוז וחלב סויה – בתמצית

5 באוגוסט, 2010

נשאלתי הבוקר שאלה באשר להבדל בין חלב דל לקטוז וחלב סויה.

אז הנה לכם התורה כולה על רגל אחת:

  1. חלב דל לקטוז הוא חלב פרה לכל דבר ועניין למעט העובדה שהוא מכיל כמויות מזעריות של לקטוז. חלב סויה מיוצר מצמח הסויה ואינו מכיל לקטוז וקזאין.
  2. חלב דל לקטוז מכיל את אנזים הלקטאז אשר מפרק את הלקטוז לסוכרים פשוטים – גלוקוז וגלאקטוז.
  3. לעומת זאת, חלב סויה מכיל כמויות גדולות יותר של חלבונים מאשר חלב דל לקטוז.
  4. גם מי שאינו סובל מרגישות ללקטוז או לקזאין יכול לשתות חלב סויה – הנחשב למשקה בריא.
  5. טעמו של חלב דל לקטוז מתוק יותר מחלב סויה.
  6. לחלב סויה יש טעם מיוחד שלא כולם אוהבים אך הוא קיים גם בטעם שוקולד.
  7. חלב סויה אינו מכיל את כמות הסידן הקיימת בחלב דל לקטוז.
  8. בניגוד לחלב דל הלקטוז, חלב הסויה אינו מכיל כולסטרול.

ואלה היו 8 שניות על החלב הדל לקטוז וחלב הסויה.

אי סבילות ללקטוז – מתי הכל התחיל?

21 ביולי, 2010

אי סבילות ללקטוז לא התחילה בנקודה ספיציפית בזמן. למעשה היא קיימת עוד מהתקופה הניאוליטית. לולא התרחשה מוטציה גנטית בעבר הלא רחוק, כל בני האדם היו בעלי רגישות ללקטוז. העובדה שכמעט 70% מהאוכלוסיה הבוגרת רגישה ללקטוז הניעה מספר מומחים לטעון שאי-סבילות ללקטוז היא למעשה המצב הנורמלי ואילו "סבילות ללקטוז" היא המצב הרפואי המיוחד.

הראשון שדיווח על בעיות עיכול הקשורות לחלב היה היפוקרטס אבל רק בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת החלו רופאים לאבחן חסר בסבילות לחלב במדינות העולם השלישי, אמריקה ואפריקה. מה שכונה בזמנו "סינדרום שתיית חלב" נחשב למצב רפואי מסוכן. המדע התפתח מאז והיום ידועים לנו הרבה פרטים הנוגעים לאלרגיה לחלבון החלב והרגישות ללקטוז.

רגישות ללקטוז ראשונית (מולדת) היא די נדירה ומדענים מייחסים אותה לאוכלוסיות שאינן חקלאיות. כבר בספרות ההיסטוריה הרומאית דווח על צריכה מוגברת של מוצרי חלב באוכלוסיות צפון אירופה. הסטטיסטיקה מראה כי רגישות ללקטוז באוכלוסיה זאת נמוכה בהרבה מאוכלוסיות שמקורן בדרום. תופעה דומה קיימת גם בסין, בה מרבית האוכלוסיה רגישה ללקטוז לעומת המונגולים שאבות אביהם צרכו חלב פרה בתזונה יומיומית.

נתונים אלה עומדים בבסיס ההנחה כי באופן טבעי היו בני האדם אמורים להיות רגישים ללקטוז ואילו הסבילות לחלב התפתחה למעשה כמוטציה גנטית. מומחים מעריכים כי החיבה לחלב התפתחה באירופה בערך לפני 7500 שנה באיזור הנמצא בין הבלקנים לבין מרכז אירופה. תהיה ההיסטוריה אשר תהיה, העובדה היא כי מרבית הצפון ארופאים צורכים מוצרי חלב בלי שום בעיה. כך הוא הדבר גם לגבי העם ההודי שצורך חלב מלידתו ועד מותו ללא שום בעיה. לעומתם, אנשי מזרח אירופה וילידי אמריקה יעשו טוב אם יימנעו מתזונה חלבית.

האם אי סבילות ללקטוז יכולה להיעלם?

10 ביולי, 2010

שאלה מצויינת שאני בטוחה שרבים מהסובלים שואלים את עצמם.
אני מזכירה לכם שאינני רופאה וכל מה שאני כותבת הוא מנסיוני האישי בלבד ואין לו כל תוקף רפואי.

כשרק נודע לי שיש לי אי-סבילות ללקטוז, השאלה הראשונה ששאלתי היתה – מתי זה יעבור? כי באופן טבעי אנחנו חושבים שמדובר ב"מחלה" והרי ממחלה אפשר להחלים.
אבל אי-סבילות ללקטוז היא מצב בו הגוף כבר לא יכול לפרק את אנזים הלקטז. מצב זה אינו הפיך ולפיכך לא ניתן "להחלים". כך לפחות אמרו לי הרופאים כשאובחנתי לראשונה, לפני יותר מ-15 שנים.

יחד עם זאת, שמתי לב עם השנים שאני מסוגלת לעכל יותר מוצרי חלב ממה שעיכלתי כשאובחנתי לראשונה ויתכן שתמצאו בכך נחמה.
לעובדה זו יכולות להיות מספר סיבות (שלא בדקתי את נכונותן, אני רק מעלה על הכתב את האפשרויות):

1. הגוף אכן מצליח לחזור ולפרק את הלקטז
כבר קראתי מאמרים הטוענים שאם מפסיקים לחלוטין לצרוך חלב לתקופה מסוימת ואז חוזרים לצריכה מדודה ומבוקרת, הגוף אכן לומד לעכל את הלקטז. מצד שני, לאחרונה קראתי על מחקר שגילה כי היכולת עצמה לעכל מוצרי חלב לאחר גיל הינקות היא מוטציה של הגוף; כלומר, אלה מאיתנו שלא יכולים לעכל חלב הם בעצם "הנורמלים" ואילו אוכלי החלב עברו מוטציה גנטית המאפשרת להם לעכל את הלקטז. מוטציה הרי מתפתחת לאורך מספר דורות ולכן יהיה קשה להסביר את העובדה כי הגוף חוזר לייצר את האנזים תוך מספר חודשים או שנים.

2. מוצרי החלב הופכים יותר ויותר מתועשים ובמהלך הייצור מאבדים מאחוז הלקטוז שבהם (יסלחו לי חברות החלב למינהן)
עם השנים הופיעו מוצרי חלב 3% ואף 1% ולמרות שמדובר באחוזי שומן ולא לקטוז, קשה שלא לתהות האם זה עדיין חלב שאנחנו שותים. הפעם הראשונה בה נתקלתי בהבדל היה במהלך נסיעה לאירופה. קניתי חלב דל שומן על מנת לשתות קפה בחדר המלון וגיליתי שאני זקוקה ליותר מכדור לקטזין אחד כדי לעכל אותו. גם המראה שלו היה יותר לבן והמרקם סמיך יותר מהחלב הישראלי.

3. אני צורכת יותר מוצרי חלב עיזים וכבשים בהם כמות הלקטוז נמוכה יותר
גם מתוך מודעות לסגולות הבריאותיות וגם מתוך כוונה לצרוך פחות חלב בקר. השוק הישראלי מספק לנו מבחר גדול מאוד של מוצרים אלה, ומה שפעם ניתן היה למצוא רק בבוטיקים ניתן היום לרכוש גם בחנויות הסופר הגדולות.

4. כאדם בוגר אני צורכת פחות מוצרי חלב ביום
הצריכה היומית הממוצעת שלי כיום כוללת יוגורט, קוטג, חלב דל לקטוז לקפה ומקסימום גבינה צהובה או מוצרלה (על פיצה). כל המוצרים האלה מכילים כמויות מזעריות של לקטוז וניתן לעכל אותם גם ללא תוספים.

המסקנה: אין לי תשובה מוכחת באופן רפואי על כך שהגוף מצליח לחזור ולעכל את הלקטוז בחלב, אבל ללא ספק ניתן היום לשמור על איכות חיים גבוהה גם ללא הימנעות מוחלטת ממוצרי החלב.

הכן ילדך (הרגיש) לקיץ

4 ביולי, 2010

עונת הקייטנות נפתחה הבוקר ואיתה עלה גם סף הלחץ של כל הורה השולח ילדיו לקייטנות. האם הוא ייהנה, האם ימרחו עליו קרם הגנה לפני שייכנס לבריכה, האם יאכל את ארוחת עשר/צהריים…?

כשמדובר בילדים רגישים ו/או אלרגים למזון הלחץ גדול אף יותר.
היציאה מהמסגרת הרגילה של הגנים ובתי הספר משמעותה גם חשיפה מחודשת לכל אותם אלרגנים שיכולים ברגע אחד קטנטן להפוך את חיינו לסיוט.

להלן מספר עצות להתמודד עם "החופש" הגדול:

1. הזכירו לילד את מצבו הרפואי המיוחד. כאן מגיע הרגע דווקא לחזק את האימרה האהובה כל כך על הילדים "אני אחליט על עצמי". אתה זוכר מה קרה בפעם האחרונה שאכלת את…. אז הפעם תדע לא להסס ולומר לא.

2. גם אני זוכרת את "השוקו ולחמניה" של ארוחת עשר בקייטנות. אם ילדכם רגיש לחלב פשוט ציידו אותו במשקה אחר. היום יש מבחר יחסית מגוון של משקאות שניתן לקחת גם בבקבוק ואף באריזת קרטון. תנו לילד את החופש לבחור את הטעם ואז הוא ברמת ירגיש "מיוחד".

3. דברו עם כל המבוגרים שיהיו בקרבת הילד במהלך היום, ובעיקר אם אלה האחראים לתזונה. הסבירו להם את מצבו המיוחד ואל תהססו להגזים בסכנה האפשרית במקרה ומזון כלשהו יגיע לפיו. במקרה הזה, כל המוסיף הרי זה משובח.

4. אני אמא חרדתית. במקרה של אלרגיה למזון, האמת שלא הייתי סומכת על מארגני הקייטנה ופשוט מכינה לילד את האוכל שלו בעצמי. כך אינני צריכה לחשוש שמא שקית הלחמניות היתה "ממש בטעות" במגע עם שקית השוקו.

אשמח לשמוע עצות נוספות. אנא כיתבו אותן בתגובות.